בנם של הדס וזהר. נולד ביום כ"ז באייר תשמ"ז (26.5.1987) בקיבוץ סופה שבגבול דרום רצועת עזה. אח לנעמה ולענבר.
עדו גדל והתחנך בסופה, למד בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון האזורי "מעלה הבשור". ילד חייכן, חברותי, שובב ומלא שמחת חיים.
בכל אחר צהריים נהג לשחק עם חבריו לקיבוץ, לצחוק ולהשתולל. באחד הימים, מספרת חברת ילדות, עברו הילדים בין הבתים, כהרגלם, כדי לקרוא לכל החברים לשחק. בזמן שאחותו של עדו יצאה אליהם בריצה, הוא נותר עומד בפתח הדלת, בפנים חתומות וידיים שמוטות לצידי הגוף. כששאלו למה הוא לא מצטרף אליהם, אימו צעקה מתוך הבית: "כי הוא קיבל עונש, הוא יספר לכם מה הוא עשה". עדו, בפנים מבוישות, סיפר להפתעתם שפתח את הדלת של הרכב בזמן הנסיעה. ככל שהתבגר, שמר על זיק השובבות אך הראה גם בגרות ואחריות והצטיין בכל מה שעשה.
בתיכון ניגן על סקסופון והשתתף בחוג מוזיקה.
ב-2005 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. בהמשך, יצא לקורס קצינים וכקצין הקרבי הראשון אי פעם בסופה - הפך לגאוות הקיבוץ. הוא היה קצין מצטיין, מקצועי ואהוב, שזכה להערכת פקודיו ומפקדיו. "מפקד מחלקה שכולם רעדו ממנו מתוך יראת כבוד", כתב חבר לשירות. "מפקד מחלקה ש'דוגמה אישית' זה השם הנרדף שלו. מפקד מחלקה שתמיד אמרתי שהיה צריך להיות רמטכ"ל".
אחרי השחרור נסע לטיול הגדול בחו"ל, טייל באוסטרליה ובניו זילנד. בשובו התחיל ללמוד לתואר ראשון בהנדסת מערכות מידע באוניברסיטת "בן-גוריון בנגב" שבבאר שבע. חבריו ללימודים מספרים שהיה חברותי מאוד, דאג לכולם והיה כמו אבא לכל חבריו. בזכותו ובזכות כישרון הבישול שלו, סיפרו, איש לא היה רעב בתקופות המבחנים הלחוצות, שבהן לאף אחד אין זמן או אנרגיה לדאוג לתזונה ראויה.
בלימודים הכיר את נעה, סטודנטית שלמדה באותו המסלול וביקשה ממנו עזרה בעבודה הראשונה בתכנות. "הוא היה חברותי ותמיד דיבר עם כולם. שמתי לב שהוא יודע את החומר ממש טוב, אז הצקתי לו עד שהוא עזר לי לסיים את העבודה", סיפרה.
עדו עזר לה בשמחה והקפיד ללמד אותה ולא לגלות לה את הפתרון או לעשות את העבודה במקומה. לקראת סוף הסמסטר, הזמין אותה לצאת איתו. בתחילה, היא לא הבינה אם הוא מתכוון לדייט זוגי או למפגש עם חברים משותפים, וגם הוא חשש שהיא לא מבינה את כוונותיו, אך כשנפגשו הכוונות היו ברורות, וזו הייתה תחילתה של אהבה גדולה.
הם למדו ובילו יחד, חלקו אהבה גדולה למוזיקה ונהנו לשתף זה את זו בעובדות טריוויה אזוטריות על שירים ואמנים, לערוך תחרויות מי מזהה ראשון את השיר ברדיו ולהתקיל אחד את השנייה בזיהוי המבצעים.
ב-2016, עדו נשא את נעה לאישה. הם עברו להתגורר ברחובות, שם נולד בהמשך בנם הבכור, גיא. חצי שנה לאחר מכן, כשגילו שנעה בהריון נוסף, והפעם עם תאומות, החליטו לעבור לקיבוץ סופה. מספר חודשים לאחר המעבר, הצטרפו למשפחה התאומות גוני וגל. עדו היה אבא מדהים, מסור ומעורב, שעשה הכול עם ילדיו ופינק את כל המשפחה עם יכולות הבישול המרשימות שלו. ילדיו העריצו אותו והוא אהב אותם ואת נעה בכל ליבו.
הוא עבד בתאגיד המחשוב הבינלאומי IBM, שם בלט בכישוריו והתקדם עד לתפקיד ראש צוות פיתוח. חבריו לעבודה מעידים שהיה ראש צוות מעולה, מקצועי, שקול ומבין עניין, ואיש שיחה מרתק ומצחיק.
מדי שנה התייצב לשירות מילואים משמעותי, וגם במסגרת הצבאית המשיך להתקדם והגיע לדרגת רב-סרן.
עדו היה אדם מיוחד, אמיץ ובעל לב זהב, שעשה הכול כדי להגן על היקרים שלו. הוא היה חברותי, אכפתי, חייכן ואדיב, התעניין באמת במי שעמד מולו וידע למצוא נושא לשיחה עם כל אדם. מעולם לא סירב למי שפנה אליו בבקשה כלשהי, היה ראשון להתנדב, הפגין נדיבות ורוחב לב ונתן לכל מי שסביבו הרגשה טובה. הוא היה חכם, בעל אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה, והתנהל מתוך רוגע פנימי שהשרה ביטחון על סובביו.
החלום שלו ושל נעה היה לבנות בית משלהם בקיבוץ, והם עמדו לקראת הגשמתו. הבנייה כבר החלה, ועדו הקפיד להגיע לאתר מדי יום, להשקות את הבטון, לצלם ולתעד מה השתנה ומה התחדש, אך לא זכה לראות את השלמת העבודה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עדו התעורר בביתו לקול האזעקות, יחד עם נעה ועם בנם הבכור, גיא. התאומות היו באותו הזמן אצל הוריה של נעה, במרכז הארץ. רצף ההתרעות נראה לו חריג, וזמן קצר לאחר מכן הבין שצדק, כשהתחילו להגיע דיווחים על חדירת מחבלים לקיבוץ.
באותם ימים, עדו היה בתהליך הצטרפות לכיתת הכוננות של הקיבוץ, וכבר היה חבר בקבוצת הוואטסאפ שלה, שם דיווח אליה, הרבש"ץ (רכז ביטחון שוטף צבאי), על חיסול של ארבעה מחבלים. לעדו לא היה נשק בבית, אבל הוא ידע שסגן הרבש"ץ מנוטרל בגלל ניתוח שעבר, והחליט לקחת את הנשק שלו ולהצטרף ללחימה.
הוא חבר לכיתת הכוננות, יחד זיהו מהיכן חודרים המחבלים לקיבוץ ובחירוף נפש לחמו על מנת לרתק אותם לגדרות ולהדוף אותם. בגבורתם, מנעו כניסה של עשרות מחבלים נוספים לשטח הקיבוץ. במהלך הקרב, עדו נורה בראשו.
אחד מחברי כיתת הכוננות יצר קשר עם זהר, אביו של עדו, שגר בקיבוץ ומתנדב במד"א כחובש וכנהג אמבולנס. זהר הגיע מיד, הבין שבנו פצוע קשה, התחיל לטפל בו תחת אש והזעיק סיוע רפואי. אחרי ניסיונות הצלה ממושכים, עדו מת מפצעיו.
רב-סרן עדו חוברה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ נחשון. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים ושתי אחיות.
יונתן, חבר מהצבא, כתב: "לא הופתעתי בכלל שכבן קיבוץ סופה בחרת באופן טבעי להיות חלק מכיתת הכוננות. עדו קלאסי. תמיד תורם, תמיד חותר למגע ולא מפחד מכלום... אתה מושלם עדו. כל כך מושלם. אתה מה שמכונה 'הישראלי היפה'. אתה עשוי בדיוק מאותו חומר של אותם הקצינים הגיבורים שקראתי ושמעתי עליהם ממלחמת יום הכיפורים. שבאש ובמים כל הלוחמים שלהם ירוצו אחריהם לכל מקום. אתה כל מה שגבר אמיתי שואף להיות, כחבר, כמפקד, כבן זוג, כאבא, בקיצור – כבן אדם. אני כל כך אוהב אותך".
"אני חמש שכבות מתחתיך בקיבוץ", כתב יובל, חבר לכיתת הכוננות, "בשבילי תמיד היית דוגמה. דוגמה מוצלחת... ביום הנורא, היית הראשון לצאת מהבית. 'עדיף שני קנים וארבע עיניים', אמרת לאליה בקבוצת הוואטסאפ. כשהגעת לבית שלי הרגשתי ביטחון עצום, שעכשיו יש לי על מי לסמוך. הרגשתי שיחד אנחנו צוות טוב.
"אתה היית חד, מבריק, חדור מטרה. ויצאנו לקרב ביחד, אל הלא נודע, קרב על היקרים לנו מכול... ונלחמת, וחיסלת מחבלים, היית אריה, היית דוגמה! הייתי גאה להילחם לצידך, בזכותך המשכתי להאמין, בזכותך הבנתי שהכול אפשרי ואין גבולות. היית חוד החנית, תעצומות הנפש שלך מטורפות... נפרדנו תוך כדי שיחה, לא הספקנו לסיים וכבר לא היית יותר, אז תדע – תדע שניצחנו! בזכותך חבר".
עמוד הנצחה לעדו נפתח באתר memoriz.plus.
אירוע הוקרה לחברי כיתות הכוננות מיישובי עוטף עזה וגבול הצפון, הוקדש לזכרו. במסגרת האירוע, שנערך בחסות הארגונים Civil Squads Of Israel ו-Israel Support Bridge, חולק לחברי הכיתות ציוד טקטי.
בשיתוף פעולה אחר בין Civil Squads Of Israel לארגון Israel Friends, נערך כנס נוסף לזכר עדו, במסגרתו חולקו מעל מאתיים וסטים קרמיים לכיתות כוננות באזור לב השרון.